יפה תואר על ויקרא רבה כ״ח:ג׳

מקור ויקרא רבה כ״ח:ג׳

3 אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר כְּתִיב ירמיה ה, כד: וְלוֹא אָמְרוּ בִלְבָבָם נִירָא נָא אֶת ה' אֱלֹהֵינוּ, יָהֵיב לְכוֹן כֹּלָא וְלֵית אַתּוּן צְרִיכִין לֵיהּ מִן הַדִּין ירמיה ה, כד: שְׁבֻעֹת חֻקּוֹת קָצִיר יִשְׁמָר לָנוּ, יִשְׁמֹר לָנוּ מֵרוּחוֹת רָעוֹת וּמִטְּלָלִין רָעִים, וְאֵימָתַי בְּאֵלּוּ שֶׁבַע שָׁבוּעוֹת שֶׁבֵּין פֶּסַח לַעֲצֶרֶת. תָּנֵי רַבִּי חִיָּיא ויקרא כג, טו: שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת תְּמִימֹת תִּהְיֶינָה, אֵימָתַי הֵן תְּמִימוֹת בִּזְמַן שֶׁיִּשְׂרָאֵל עוֹשִׂין רְצוֹנוֹ שֶׁל מָקוֹם. אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ סַנְטְרָךְ אֲנָא וְלֵית אַתְּ יָהֵיב לִי דְּסַנְטְרוּתִי. אֲמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה מָגֵירְסָךְ אֲנָא וְלֵית אַתְּ מַטְעֵים לִי תַּבְשִׁילָךְ דְּנֵדַע מָה אִינוּן צְרִיכִין אִם טַל אִם מָטָר, הוּא שֶׁדָּוִד אָמַר תהלים סח, י: גֶּשֶׁם נְדָבוֹת תָּנִיף אֱלֹהִים, אָמַר דָּוִד לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם אִם גֶּשֶׁם הִיא צְרִיכָה נְדָבוֹת, וְאִם טַל הִיא צְרִיכָה תָּנִיף אֱלֹהִים. אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה לֵךְ אֱמֹר לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל כְּשֶׁהָיִיתִי נוֹתֵן לָכֶם אֶת הַמָּן הָיִיתִי נוֹתֵן עֹמֶר לְכָל אֶחָד וְאֶחָד מִכֶּם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב שמות טז, טז: עֹמֶר לַגֻּלְגֹּלֶת, וְעַכְשָׁיו שֶׁאַתֶּם נוֹתְנִים לִי אֶת הָעֹמֶר אֵין לִי אֶלָּא עֹמֶר אֶחָד מִכֻּלְּכֶם, וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁאֵינוֹ שֶׁל חִטִּים אֶלָּא שֶׁל שְׂעוֹרִים, לְפִיכָךְ משֶׁה מַזְהִיר אֶת יִשְׂרָאֵל וְאוֹמֵר לָהֶם: וַהֲבֵאתֶם אֶת עֹמֶר.

פירוש יפה תואר על ויקרא רבה כ״ח:ג׳

3 יהיב לכון כולא וכו'. גם הוא בא לתת טעם להבאת העומר ולתרוצי למה כתיב וקצרתם את קצירה כמו למעלה ומביא את הכתוב הזה כי גם אחר ימי הגשמים עוד לנו לבקש מאת ה' כי ישמור לנו מרוחות רעות ומטללים רעים כדי שיהיו חקות קציר וז"ש הכתוב והבאתם את עומר כדי וקצרתם את קצירה אף שאנו בטוחים כבר מיורה ומלקוש:

4 סנטרך אנא וכו'. וזה החסד היותר קטון בעבודת השדה וקצירתה. ולזה נתפייס בעומר שהוא דבר מועט:

5 מגרסך אנא כו'. הוא סובר כי טעם הבאת העומר בפסח הוא כדי שיתברכו התבואות וכמו דאמרינן בפ"ק דר"ה. וכמו שהמבשל צריך לטעום כדי שיהיה בשולו כראוי כן הנהיג ה' דרך ארץ במקדשו להביא את העומר ולהטעימו כדי שתתברך התבואה. ומביא לראיה מדוד שאמר גשם נדבות וגו' נחלתך ונלאה אתה כוננתה נראה מזה שחסר עוד עד שתתכונן התבואה כל צרכה:

6 אלא של שעורים. אע"ג דשתי הלחם בשבועות מובאים מחטים אך שתי הלחם באו כנגד הפירות וכדאמרינן בפ"ק דר"ה אבל כנגד הלחם אשר עליו יחיה האדם בא העומר משעורים: